ערר על מעצר העורר עד תום ההליכים בגין כתב אישום המייחס לו מגע עם האויב והחזקת אמל"ח

השאלה אשר עמדה לדיון בתיק זה נוגעת לעילת המסוכנות. הסנגוריה טענה כי אין במעשיו של העורר משום התנהגות פסולה העולה כדי מסוכנות מיוחדת או חשש מהימלטות מאימת הדין, ולפיכך, כך טענה, טעה ביהמ"ש משהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

וכדי שלא נקדים את המאוחר על המוקדם, נבהיר כי מעצרו של העורר עד תום ההליכים בא עם הגשת כתב אישום נגדו המייחס לו מגע עם האויב והחזקת אמל"ח. על יסוד כתב האישום מיוחסת לעורר קיומן של מספר פגישות עם פעילי חיזבאללה בקהיר, אשר נועדו לקדם פעילות צבאית באזור. כמו כן, מיוחסת לעורר החזקת כלי נשק מסוג קרלו.

במסגרת הטיעונים בכתב ובע"פ הסכימו הצדדים בדבר התשתית הראייתית הלכאורית שבתיק. אמנם, הייתה בפי הצדדים מחלוקת לגבי מספר נתונים, ברם, ביחס לאשם המרכזי המיוחס לעורר הסכימו אלו וגם אלו, כי התשתית הראייתית אשר בפניהם אכן מספיקה לצורך ההרשעה בדין. אם נחלקו הם, הרי כי נחלקו כאמור ביחס לעילת המסוכנות.

בהחלטתו מיום 11.11.07 קבע בימ"ש קמא כדלקמן:

"באשר לעילת המעצר, הרי שמבלי להיכנס לסוגיית ההחזקה המיוחסת לנאשם ולנסיבותיה, די אם אדם בוחר לקיים פגישות חסויות וממודעות עם נציגים של ארגון אסור כמו "חיזבאללה", מחוץ לשטחי האזור, כשכל הכוונה היא תכנון עתידי לקיום פעילות במימון הארגון האמור בשטחי יהודה ושומרון, בכדי ללמד על סכנה עתידית מובהקת וכן על חשש אמיתי להימלטות מאימת הדין. ודוק, אין כאן הערכה בעלמא או שימוש בחזקות שבשכל הישר, אלא מידע פוזיטיבי על תכנון וקיום קשר לביצוע פעילות חבלנית בשטחי האזור, גם אם לא באופן מיידי וגם אם האימון היה אמור להיערך בעוד פרק זמן ניכר."

אם כך הייתה דעתו של בימ"ש קמא ביחס לעילות המעצר, מה טעם ראתה הסנגוריה להציג עניינו לבחינה נוספת. אלא שסבור היה הסנגור הנכבד כי די היה בכך שהעורר החליט לסיים פרק אסור זה בחייו ודי היה בכך כי לא ביצע את אשר הבטיח לבצע, כדי לערער את מידת המסוכנות האמורה. בהיעדר כל סכנה אשר נשקפת ממנו, סברה הסנגוריה כי לא היה מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

אינני מקבל את טיעוניה של הסנגוריה, דומני כי במקרה דנן יפה נימק בימ"ש קמא את החלטתו ככל שנוגעים הדברים לעילות המעצר. לא יכולה להיות כל מחלוקת, כי פעילותו של העורר, הגם כי לא הובילה לכדי מעשה, תלמד על מידת מסוכנותו של העורר ותאפיין אותו כמזדהה אידיאולוגית עם עקרונותיה של תנועה טרוריסטית. גם לא יכולה להיות כל מחלוקת כי לנוכח המידור, השימוש בכינויים והפגישות מחוץ לאזור, תאפיין את העורר כמי שיימלט מאימת הדין אם תיפול לפניו ההזדמנות הנכונה.

משכך ומשלא מצאתי כל שגגה בהחלטת בימ"ש קמא, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 12 בדצמבר 2007, ג' בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: